<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' נדה ושאר עריות פי"ב</h1>
<h2>דף לו.</h2>
לא ישא אדם אשה במדינה זו ואשה במדינה אחרת, שמא (לא) יארכו ימים ונמצא בן נושא אחותו ואחות אמו ואחות אביו ולא ידע. ואם היה אדם גדול ששמו ידוע וזרעו מפורסמין מותר. אך רבינו גרשום מאור הגולה תקן בכל עניין לכל אדם שלא ישא אדם שתי נשים. גם לא יגרש אדם אשתו בעל כרחה. ושם חרם מזה ואמר, שאין להתיר כי אם בק' אנשים מג' ארצות כגון פייטו ואונגו ונורמינדיאה, ותהיה הכתובה צרורה ומונחת. ועוד תקן שחרם שמקבל איש ואשה לאחר תשומת יד, צריך ק' להתיר ממדינה אחת. ותשומת יד בלא חרם, יש חרם קדמונית לקיים התשומת יד, ויכול להתירה בששים איש אם ימצאו טעם מבורר. ועוד תקן שמקום שיש חרם מבית דין ואיש עובר לשם, ואיש מזמינו לדין בפני עדים ואף בשוק בלא עדים אם מזמינו על פי החרם חל עליו החרם ואחרי טענותם ילך הנתבע לדרכו אם ירצה ולא ימתין אחר הפסק. וכשאדם קובל בבית הכנסת להזמין חבירו לא יבטל שום תפילה עד ג' פעמים יסרב. ואחר ג' פעמים יכול לבטל כל תפלות העיר, ואפילו יש כמה בתי כנסיות. ולא יכול לבטל בשבת ויום טוב תפלה אם לא ביטל ג' תפלות קודם רצופות, ואם בשביל תקנת הקהל אפילו לכתחלה יכול לבטל. ואדם המשאיל מקום להתפלל לרבים (ו)אין יכול לאסור המקום למי שיש לו ריב ומצה, אבל יכול לאסור לכל הבאים לשם אם ירצה. וכן מי שאבדה לו אבידה יכול להכריח הקהל ליכנס בחרם היודעים ממנה, ואין יכול הנתבע לומר לא אכנס בחרם אכן אני מזומן לבא לבית דין. ואם בני העיר עשו תקנה בהסכמת רוב הגוני' העיר, אין המיעוט רשאין לומר נעשה בית דין, כי אין להושיב בית דין על כך, שהכל לפי ראות טובי העיר. ואין יכול הנפקד לעכב ספרים הנפקדים אצלו בשביל תביעתו. ור"ת הוסיף אף על כל פקדונות שאין לעכבם על תביעה שיש להם על המפקיד, רק המלמד אם עבר זמנו יכול לעכב הספר שלומד בו ולא דבר אחר. ומי שהטילו עליו מתנה ובאו לגבותה ממנו על ידי פקידים, אין לו כח להזמין המטיל לב"ד עד שיפרע המוטל עליו, ואז יכול להזמין כל מי שעשה לו שלא כדין. ואם ראות עיני הקהל שעשה לו שלא כדין, אף קודם שפרע יכול להזמינו, שאם לא כן יגבה ממנו כרצונו על ידי פקידים ויאמר, כי בשביל מתנתו לוקחים. ובני הכפרים המביאים נרותיהן בצום כפור בבית הכנסת יניחם לשם, ואם עשה שנים (יביאו) האחד [יניחו והשני ישא] עמו להדליק במקום שמתפלל ביחיד בישובו. אבל אחד מן העיר אף אם עשה שנים, אחד גדול מדאי ולא דלק כי אם מעט, מכל מקום יניחנו, הכל. וכל נדרים שנדר בבית הכנסת ישלם באותו העיר כפי מנהג העיר אם יש שם מניין קבוע. והעובר בעיר שיש מניין קבוע, משנכנס אדר יפרע מעות פורים לחלק לעניי העיר, אם יתבעו לו אנשי העיר ואם לאו פטור מן החרם. ואם יש מניין בעיר בצמצום אינו רשאי לצאת עד שיגמור החזן תפלתו ואם יצא אומר רבינו נסים אפילו באמצע קדושה יגמור כל תפילתו בלא מניין. ועוד תקן שלא לבייש בעל תשובה להזכיר פשעם. ושלא לשכור בית ישראל לגוי בלא רשותו כל השנה כולה. ומכל אלה שם חרם המורה לקיים כל אלה התקנות.
